אני אוהבת שוקולד. לא כל שוקולד, רק שוקולד נואר. 70% קקאו ומעלה. פעם אהבתי שוקולד חלב. אבל לפני כמה שנים בפריס, יצא לי לטעום שוקולד נואר. ומאז אני והוא ביחד. כל הזמן. גם בדיאטה אני מרשה לעצמי קובייה אחת ביום. המחקר מראה ששוקולד טוב ללב, ואפילו אם המחקר הזה ממומן ע"י יצרני שוקולד, לי לא אכפת. אני קונה. לא את המחקר. את השוקולד.
בשבוע שעבר היה בסופר שלנו מבצע 2 חפיסות שוקולד שוויצרי 72% קקאו ב-10 ₪. כמובן שקניתי. איך לא? כשחפיסת השוקולד הראשונה הגיעה אל סופה המר והתכוונתי לזרוק את העטיפה לזבל, גיליתי שמשהו מודפס על העטיפה מבפנים. הדפוס היה מטושטש ובאותיות קטנות, אבל ציור כף רגל על חפיסת שוקולד נראה לי מסקרן עד כדי כך שהדלקתי את האור והרכבתי משקפיים. והנה מה שהיה כתוב:
חישוב כמות הפחמן האקולוגי בטביעת כף הרגל של חפיסת השוקולד הוא 172 גרם. חישוב זה כולל את כל שלבי הייצור החל מאיסוף חומרי הגלם והובלתם למפעל, העברת התוצרת המוגמרת לחנויות, אחסון על המדף ואפילו הסעת המוצר לבית הלקוח.
כדי שתבינו מה זה אומר, יש על העטיפה מספר השוואות. למשל, 1 ק"מ של נסיעה במכונית היא שווה ערך ל- 150-200 גר' פחמן אקולוגי (תלוי בנפח המנוע ובסיווג רמת הזיהום של הרכב)
יש על העטיפה גם התחייבות של היצרן להפחית את הפחמן האקולוגי שהוא מייצר ב-80% עד שנת 2013.
ולכן היצרן קבל אישור להטביע תו תקן על גבי העטיפה שעליו מודפס "מוצר ניטראלי מבחינת פחמן".
כמובן שזה הביא אותי לבדוק מהי טביעת הרגל הפחמנית שלי ביקום ומה שגיליתי היה ממש מבהיל. אם אני אמשיך להתנהל באופן שבו אני מתנהלת היום מבחינת בזבוז אנרגיה – כדור הארץ שלנו לא יעמוד בזה. ממש לא.
רוצים לבדוק מה מצבכם? הנה השאלון. כתבו לי מה התוצאה. שלי התוצאה היא 3.21. וזה מאוד גרוע. הנה כמה מהגורמים שמעלים מאוד את רמת טביעת הרגל האקולוגית : קניית בגדים חדשים, הפעלת מזגנים בבית וברכב, שימוש ברכב פרטי, מגורים בבית מרווח ובקיצור כל מנעמי החיים.
זה ממש מבאס אותי לחשוב שאחרי שסוף סוף הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה (לא ממש נחלה. סתם בית דו-משפחתי בכפר-סבא) אני עוכרת בזה את שלוות כדור הארץ. וזה שאני לא לבד לא הופך את הייאוש ליותר נוח.
והנה חומר קריאה שיעזור לכם לעזור לסביבה. יש לנו רק כדור אחד, אתם יודעים. ואם יש לכם עצות ידידותיות בשבילי איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אני אשמח מאוד…
והנה תרומתי הצנועה להפחתת הפחמן האקולוגי, הצעה שקל ליישם: לא לזרוק בגדים. אפשר לשנות אותם וללבוש ואפשר לעשות מהם עוד כמה דברים. כמו למשל, יצירות האמנות של הצלמת המוכשרת בלה בורסודי. הנה כאן למטה, שתי דוגמאות:
ואיך אפשר לכתוב על בגדים משומשים מבלי להזכיר את היצירות הטקסטיליות המופלאות של גלי כנעני המוצגות עכשיו במוזיאון תל-אביב לאמנות, שכולן נוצרו מבגדים ישנים. גלי היא זוכת פרס אנדי ועליה אכתוב באחד הפוסטים הבאים. ובינתיים קבלו כאפטייזר, צילום של אחת העבודות המוצגות במוזיאון:
והנה רשומה שהופיעה בבלוג שלי על בגדים ישנים באמנות שיש לה קשר לפוסט זה.
Filed under: אופנה וסגנון חיים Tagged: אנרגיה, אקולוגיה, בזבוז, בלה בורסודי, גלי כנעני, טביעת כף רגל פחמנית, פרס אנדי, שוקולד נואר
